החלטה בתיק מ"ת 5491-06-11 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם, ענאן בדארנה (להלן: " המשיב") , הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 27.5.11 סמוך לשעה 23:00, נסע איוב טרביה (להלן: " המתלונן") בסכנין יחד עם שני חברים שאחד מהם נהג ברכב (להלן: " הנהג"), לכיוון ביתו של המתלונן בסכנין. משחלף הרכב שבו נסעו המתלונן וחבריו (להלן:"הרכב") על פני חנות שבבעלותו של המשיב, צפר הנהג כדי שהמשיב שעמד על הכביש יזוז על מנת שהרכב יוכל לעבור. משזז המשיב וחלף הרכב על פניו, ביקש המתלונן לעצור הרכב, זאת לאחר שחשד שהמשיב קיללו. משעצר הרכב, ירד המתלונן ממנו וניגש למשיב על מנת לברר את פשר הדבר, והתפתחה בין המשיב למתלונן קטטה שבעקבותיה הגיעו למקום אנשים נוספים יחד עם חבריו של המתלונן שנסעו ברכב. הללו הפרידו בין המשיב לבין המתלונן והובילו המתלונן אל עבר הרכב והכניסו המשיב לחנותו. אז ובעוד אנשים אוחזים ביד המתלונן על מנת להכניסו לרכב, ניגש המשיב אליו כשהוא אוחז בידו פטיש וניסה מספר פעמים להכות המתלונן בראשו באמצעות הפטיש. המתלונן הזיז ראשו והצליח לחמוק מפגיעת הפטיש בראשו, אך לבסוף פגע המשיב באמצעות הפטיש בראשו של המתלונן. כל זאת עשה המשיב בכוונה לגרום למתלונן חבלה חמורה או להטיל בו נכות או מום.

כתוצאה מהמכה שספג המתלונן בראשו מהפטיש, נגרמו לו שבר דחוס פתוח קטן פריאטלי משמאל בגולגולת ופצע קרוע מדמם בקרקפת פריטאלי משמאל. שבעקבותיה אושפז המשיב עד ליום 29.5.11, עם המלצות למעקב רפואי.

לגישת המבקשת, קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשה למשיב, מהן היא מפנה להודעת המתלונן מיום 29.5.11; הודעתו של איהאב בשיר; והודעת המשיב הקושר עצמו לאירוע הנטען, ואף מאשר כי לקח חלק בקטטה, אם כי הכחיש כי חבט במתלונן באמצעות פטיש. המבקשת הפנתה בנוסף, לדו"חות ומסמכים רפואיים המתעדת זירת האירוע ואת החבלה בראשו של המתלונן. לגישת המבקשת,  הרקע של המקרה שהתפתח על סיבה של מה בכך; נסיבות המקרה, כשהמשיב אחז בפטיש וניסה להכות המתלונן בראשו מספר פעמים עד שהצליח. התוצאות להן הביא האירוע, של שבר בגולגולת, מעידות על מסוכנות מוגברת מצידו של המשיב, כך גם היא מקימה חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. עוד הודגש על ידי המבקשת, כי מעשי המשיב בוצעו בתעוזה ועת שהמתלונן הורחק ממנו ולא נשקף מהמתלונן כל איום, דבר המלמד על התנהגות אלימה ומשוללת רסן של המשיב, שיכולה לחזור על עצמה בעתיד אף אם המדובר בחלופה רחוקה. מעבר לכך, הוסיפה המבקשת, כי לגישתה קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, בהתחשב בכך כי העדים לאירוע, הינם בני כפרו של המשיב, ובמיוחד כי איהאב בשיר, העד המרכזי בתיק, מתגורר בקומה שמעל חנותו של המשיב.

ב"כ המשיב, מצידו התנגד לקיומן של ראיות לכאורה, ולמצער כי האירוע אינו כמתואר בכתב האישום. כך מובהר על ידו, כי אף בהתאם להודעת המתלונן עצמו, עולה כי המתלונן הגיע למקום עת שהוא היה שתוי, וכי הוא עצמו תקף תחילה את המשיב, בכך שנתן לו סטירה, מכאן כי הדבר מפחית ממסוכנות המשיב מחד, ומלמד על אשמת המתלונן מאידך, ועל נחיצות העמדתו לדין של המתלונן. מעבר לכך נמסר על ידו, כי במקום האירוע לא נמצא כל פטיש, וכן הפנה לכך כי חלק מהעדים לא ראו כל פטיש באירוע. ב"כ המשיב הפנה בנוסף להודעת המתלונן, אשר ממנה עולות שלוש גרסאות לאירוע, וכי כתב האישום נבנה אך על גרסתו של המתלונן לאירוע. ב"כ המשיב התייחס לחומרת הפציעה של המתלונן, והפנה לעניין זה להודעתו של הרופא אברהם שרון שטיפל במתלונן, ממנה ניתן ללמוד כי המתלונן היה ערני שהגיע לביה"ח, וכי מצבו אינו מצריך התערבות כירורגית, ולא נגרם נזק נוירולוגי מהפגיעה. מעבר לכך ב"כ המשיב מיקד טענותיו, בתכונותיו ואישיותו של המשיב, עת הודגש כי המשיב הינו בחור צעיר בשנים, ללא עבר פלילי, מנהל אורח חיים נורמטיבי ומשתייך למשפחה נורמטיבית, וכי מעצרו עד עתה יהווה לו גורם מרתיע שמא יחזור ויבצע עבירות נוספות בעתיד. ככל שהדברים מתייחסים לעילה של שיבוש הליכי משפט, המדובר בטענה בעלמא ללא אינדיקציה לכך שיהיה שיבוש הליכים, וכן כי חלופת המעצר המוצעת תכלול הרחקה מביתו. לנוכח האמור מוצע, לשחרר המבקש לחלופת מעצר האחת בכרמיאל והשנייה בחיפה, בפיקוחם של הוריו ואחותו, כשהעדיפות הינה לחלופה שבכרמיאל.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, הגעתי למסקנה כי אכן ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתו של המשיב, כמיוחס לו בכתב האישום. אבהיר כי הראיות אכן מצביעות כי המשיב גרם לחבלה המתוארת בכתב האישום. עם זאת אינני מביע עמדה בכל הנוגע להוראת החיקוק הראויה במקרה זה. עניין זה יבחן ע"י המותב שידון בתיק בעיקרי.

כעולה מטענות הצדדים בפני, אין הם חולקים על עצם קיומה של קטטה בין הצדדים, ועל כך שהן המתלונן והן המשיב לקחו חלק בקטטה. אם כי הם חולקים ביניהם, על עצם הכאת המתלונן בידי המשיב באמצעות פטיש.

בהודעתו של ד"ר אברהם שרון, הוא מתאר את החבלה הגופנית ממנה סבל המתלונן בצד שמאלי אחורי בראשו, וציין כי המדובר בשבר דחוס, המתאים לחבלה שנגרמה עקב מכת פטיש. [ראו הודעה מיום 1.6.11] ראו בנוסף דו"חות ומסמכים רפואיים המתארים אשפוזו של המתלונן.

המתלונן בהודעתו, תיאר את השתלשלות העניינים ותיאר בנוסף את תקיפתו עם הפטיש על ידי המשיב באומרו: " הוא תפס אותי מהחולצה, ואז התחלנו לריב אחד נתן לשני מכות...ואז הגיע ענאן בדארנה ונתן לי את הפטיש בראש, לציין שהוא ניסה פעמיים לתת לי מכה עם הפטיש ולא הצליח זה היה עוד לפני שעליתי לרכב, ואז הגיעו שני אנשים שבניהם זיהיתי את איהאב בישר והם תפסו אותי ואז ענאן נתן לי את המכה בראש עם הפטיש " [הודעה מיום 29.5.11 ש' 5- 6; 14- 17 ]

ככלל להוכחת האשמה הפלילית, הרי שדי בהודעת הקורבן לעבירה להוכחת אשמת התוקף, כשבנסיבות העניין, הודעתו של המתלונן מתיישבת עם כלל הראיות האובייקטיביות, ויש בה ללמד על אמיתות הפגיעה בפטיש. מה עוד שהודעתו של המתלונן, מתחזקת בהודעתו של איהאב בשיר מיום 1.6.11; הודעתם של חבריו של המתלונן אשר ראו המשיב אוחז בידו פטיש [ראו הודעת בילאל שלאעטה מיום 29.5.11; הודעת פאדי שלאעטה מיום 29.5.11]

עוד אוסיף, כי לשלב זה, לא ראיתי בטענת ב"כ המשיב לתיאום גרסאות בין המתלונן לחבריו לאירוע, אך לנוכח העובדה כי הייתה להם ההזדמנות לעשות כן. תחילה אין בהזדמנות לתיאום, ללמד על תיאום בפועל. שנית הרי שהן התעודה הרפואית והן הודעתו המאוחרת של איהאב בשיר, שאף הוא נעצר בחשד לתקיפת המתלונן, מלמדים ברמה המספיקה לשלב הלכאורי, כי המשיב כן עשה שימוש בפטיש לפגיעה במתלונן.

בא כוח המשיב, הוסיף וטען לאפליה בטיפול רשויות החוק בפרשה, כך עולה כי על אף שהמתלונן לקח חלק בקטטה, וככל הנראה הוא אף יזם תחילת האירוע הפיזי, הרי שהוא משוחרר ולא הוגש נגדו כתב אישום דבר הפוגע בעיקרון השוויון. אם כי בשלב זה, הרי ששוני בנתונים לכאורה מצדיקים אי מעצר עד תום ההליכים, הן אם לנוכח שוני במסוכנות, והן לנוכח שוני בראיות לכאורה, ומכל מקום, אין באשמתו של המתלונן ואי העמדתו לדין, ללמד על אי אשמתו של המשיב או לבטל את מסוכנותו, בייחוד עת שנעשה שימוש בכלי שיכול להביא לפגיעה חמורה, להטלת מום במתלונן.

עם זאת אציין, כי קיימת הגרסה לפיה המתלונן החל באירוע הקטטה עת שהיה שתוי. לעניין זה יש להעיר כי עת שהמדובר באירוע, אשר הורתו ולידתו נעוץ בבריונות המתלונן, ולאחר שהלה החל על פניו בקטטה כנגד המשיב, הרי שאי הגשת כתב אישום נגדו עשויה להקים בסיס לטענות של אפליה באכיפה וטענת הגנה מן הצדק, בתום בירור ההליך המשפטי. לעת הזו איני נדרש להכריע בטענות אלו, מה גם שלא הובהר כי לא ינקטו כל הליכים כנגד המתלונן.  

מסוכנות

בענייננו, כתב האישום מצביע על מסכת אירועים שיש בה להצביע על מסוכנותו של המשיב. כמתואר המדובר בתקיפה הדדית, שבאה על רקע ויכוח בעניין של מה בכך ושהתפתחה לממדים מסוכנים. התקיפה של המשיב בוצעה בנסיבות מחמירות, עת הוא מצויד בכלי עבודה, שהשימוש בו בצורה בה המשיב עשה בו שימוש, הפך אותו לכלי מסוכן.  ושבסופו של דבר גרמה לפגיעות קשות במתלונן, כמתואר בכתב האישום, וכמתועד בתעודות הרפואיות.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים").